הכרה בהורות לטרנסית בפונדקאות בקולומביה | המסלול המשפטי בישראל
המשפחות של היום מגוונות יותר מאי פעם, ובמרכז המגמה הזו עומדות גם נשים טרנסיות המבקשות לממש את זכאותן להורות באמצעות הליך פונדקאות מחוץ לישראל. אחת המדינות הפתוחות ביותר לתהליכים אלה היא קולומביה, שבה מוכרים מודלים מתקדמים של רישום הורות, לרבות רישום שתי אמהות או הורה יחיד טרנסג’נדר בהתאם למסמכי הלידה המקומיים.
אולם לצורך החזרה לישראל, מתברר שהפער בין המציאות המשפחתית לבין לשון החוק הישראלי או מדיניות רשויות מדינת ישראל, מחייב הכוונה משפטית מדויקת, קפדנית ורציפה, כדי להבטיח שהמדינה תכיר במעמד ההורי של האם הטרנסית באופן מלא.
הבסיס המשפטי בישראל – על מה מתבססת ההכרה?
בישראל אין כיום מסלול סטטוטורי ייעודי להכרה בהורות של טרנסית שנתנה חומר גנטית או שנטלה חלק בהליך פונדקאות במדינה זרה.
ההליכים הללו מתבצעים מכוח חוק מידע גנטי, פסיקה ופרשנות משפטית, ובעיקר:
1. פסיקת בית המשפט העליון בעניין הורות מכוח כוונה והסכמה:
בג”ץ 3148/18 קבע כי אפליה מבנית בהליכי הורות מחייבת בחינה מחודשת של הסדרי הפונדקאות בישראל, תוך דגש על שוויון בין משפחות מכל הסוגים. עקרון-העל שקבע בג״צ- שוויון בהורות, מהווה בסיס פרשני משמעותי בהליכי הורות, ובכלל זה גם לטרנס.
2. פסקי דין המתייחסים לרישום שתי אמהות בתעודת לידה:
במספר תיקים בשנים האחרונות הכירו בתי המשפט בישראל ברישום של שתי אמהות בתעודת הלידה המקומית, מקום שבו הוצגה ראיה למדינה זרה המעניקה רישום כזה מלידה. בין היתר:
בג״ץ 7978/16, שבו בית המשפט קיבל רישום של שתי אמהות לבנות זוג.
הלכות אלה מאפשרות להעניק גישה משפטית ברורה גם למקרים שבהם האם הטרנסית רשומה כהורה בתעודה הקולומביאנית.
3. הדין הישראלי ביחס להכרה במסמכי לידה זרים:
בתי המשפט קבעו כי תעודת לידה (תעודה ציבורית מאומתת) מהווה ראיה לכאורה לאמיתות תוכנה – ובכלל זה זהות ההורים. ההכרה אינה אוטומטית, ולצדה נבחנת טובת הילד, אותנטיות התעודה הציבורית והיעדר פגיעה בתקנת הציבור.
האתגר: תעודת הלידה הקולומביאנית מול מנגנון הרישום הישראלי
בקולומביה ניתן לקבל תעודת לידה עם רישום של “Madre” עבור אישה טרנסית ללא קשר לדיסוננס בין מין ביולוגי למטען גנטי.
בישראל לעומת זאת:
• משרד הפנים לא רושם הורה נוסף על בסיס מסמך זר בלבד.
• במקרים של מטען גנטי על ידי האם הטרנסית, נדרשת הוכחה משפטית למעמד משפטי של “אם”. בעניין זה נדרש תחילה להוכיח קיומו של קשר גנטי. בנוסף, מדינת ישראל דורשת לרוב צו הורות פסיקתי או צו אימוץ.
• כאשר בקולומביה נרשמו שתי אמהות ״מלידה״, משרד הפנים יכיר בכך רק לאחר פסק דין ישראלי מפורש המכונן את ההורות.
כך נוצר פער בין הרישום הזר לבין הצורך בצו ישראלי. הפתרון – תביעה להכרה בהורות גנטית ומשפטית.
הפתרון המשפטי: הגשת תובענה להכרה בהורות (תביעה להוכחת קשרי משפחה ותביעה לצו הורות פסיקתי)
הליך זה מאפשר לבית המשפט לענייני משפחה להכיר בהורות של האם הטרנסית, גם אם היא לא נשאה את ההיריון. זהו מסלול מהיר יותר מאימוץ, רגיש יותר למאפייני המשפחה, ומתאים במיוחד למשפחות להט”ב.
מה בוחנים במסגרת ההליך?
• האם קיימת תרומה גנטית?
• האם האם הייתה צד פעיל בתהליך הפונדקאות ובהסכמות מראש?
• האם קיימת תעודה ציבורית מאומתת?
• האם מתקיימת טובת הילד – העיקרון המוביל בדין הישראלי.
במרבית התיקים שנדונו עד לעת הזו, בית המשפט מאשר את צו ההורות תוך הדגשה שאין מקום לאפליה על רקע זהות מגדרית.
מדוע חשוב לנהל את ההליך בליווי עו”ד המתמחה בהורות להט”בית ובפונדקאות בינלאומית?
1. התאמת המסמכים הקולומביאניים לדרישות הישראליות (אפוסטיל, תרגום נוטריוני וכו’).
2. בניית תשתית ראייתית אמינה שתומכת בהכרה במעמד האם הטרנסית.
3. ניהול קשר מול משרד הפנים כדי למנוע עיכובים ברישום.
4. שימוש בפסיקה המעודכנת והמתאימה למקרה, כולל הלכות שבהן הוכרה הורות טרנסית או הורות מלידה במדינות זרות.
5. ליווי רגיש ומותאם למשפחה, תוך שמירה על פרטיות מלאה.
המסר המרכזי: ההורות קיימת – המשפט צריך רק להשלים את הרישום
המשפחה כבר קיימת מהרגע שבו הילד נולד בקולומביה ונרשם עם האם הטרנסית בתעודת הלידה המקומית. התפקיד של המשפט הישראלי הוא להדביק את הפער בין המציאות לבין הרישום הפורמלי, ללא אפליה, ללא שיקולים זרים, ורק מתוך טובת הילד.
הדרך שם עוברת דרך ליווי מקצועי, אסמכתאות משפטיות ברורות והיכרות עמוקה עם האתגרים הייחודיים של הורות לטרנסיות בתהליכי פונדקאות בינלאומיים
שתף בלוג פוסט: